המראנו והגענו לגובה שיוט. קול בוקע מהרמקולים. נציג הנהלת מכבי מבקש להישאר במקומות, יובל זוסמן וג'ייק עוברים בין המושבים ולא פוסחים על אף אחד. חיבוק, תמונה משותפת, אפילו ברכה מצולמת לחגיגת בר המצווה המתקרבת של הבן שנשאר בבית הספר. ככה זה בנסיעת אמצע שבוע, יותר הורים מתפנקים והילדים נשארים ללמוד. במועדון מספרים שבסופ"ש בוויטוריה המטוס דווקא היה מלא בילדים, שגם דאגו להישמע היטב ביציעים מול האוהדים הבאסקים.

שני שחקני הנבחרת הגיעו עד לזנב המטוס, זוס עוד נשאר לדבר קצת עם אחד האוהדים. חיבור נדיר שמראה את העוצמה של הקהילה שנקראת מכבי תל אביב בכדורסל. משפחה מורחבת של המוני אנשים שאולי לא פגשו מעולם אחד את השני, אבל מכירים ועוקבים ברמה שלא תמצאו אצל בן דוד רחוק או שכן קרוב.

אחרי הנחיתה בסנט פטרסבורג כל אחד מבין למה שחקנים מעדיפים את מכבי על פני קבוצות אחרות. לשחק עבור יאניס וללבוש את הגופיה הצהובה ההיסטורית זה חשוב מאוד, אבל ההבדל מוקצן עם הקור הרוסי - האקלימי והאישי.  נכנסנו למטוס ב-20 מעלות ושמש ישראלית, יצאנו ממנו למזג האוויר סגרירי ובודקת סגרירית לא פחות בביקורת הדרכונים. ניקולה וויצ'יץ' מזכיר מדוע היה סנטר העשור הקודם של היורוליג. תנועה מהירה לפיק על אחד ממנהלי המועדון, רול לעמדת הביקורת וחיתוך מהיר לעבר המטרה. בהמתנה למזוודות גם שומעים שהחתמנו את ארון ג'קסון. עוד בשורה טובה בשבוע חלומי. הכל מתקתק, האוטובוס למלון כבר מחכה.

הקבוצה נסעה למלון משלה, האוהדים למלון שבחרו לעצמם בין שתי האפשרויות. שמים את הציוד, מצטיידים בביגוד חם ויוצאים לאכול משהו בסנט פטרסבורג הקפואה והיפהפיה. כמו נסיכת קרח מנומנמת שמחכה לרגע בו האור יבקע שוב בין שכבות העננים העבות.

שינה טובה במלון ואנחנו מוכנים ליום של משחק. הפוסט שפותח את הבוקר באינסטגרם של מכבי רק מעלה את הדופק. בשורת המיקום הקטנטנה כתוב סנט פטרסבורג ואנחנו שם. איתה לכל מקום. עדיין חשוך, רק בסביבות תשע וחצי מתחילה זריחה. ככה לפחות מבינים, כי את השמש כנראה לא יראו פה עד אפריל. אחרי ארוחת בוקר טובה ועם קפה חם, המעשנים שאינם יכולים להתאפק פוסעים בחוץ בין שלוליות חצי קפואות. מחוץ לענן הפרטי שלהם, האוויר קר ונקי. ריח של חורף רטוב וערימות שלג בצדי הדרך.

כולם מגגלים, מתכננים מסלול ויוצאים להסתובב. סנט פטרסבורג היא עיר ענקית, אחת היפות באירופה. מאות שנים של תהפוכות עברו עליה וכל אחד מוצא משהו שמעניין אותו. קניות, מוזיאונים, אתרי תרבות, מבנים מרשימים, פארקים וכמובן האיצטדיון החדיש והנפלא של זניט. בכדורגל כמובן, כי כדורסל לא משחק פה תפקיד. ההצטרפות ליורוליג הקפיצה את העניין, אבל ייקח לפרי הזה עוד זמן להבשיל. טיולים, מסעדה טובה, קפה או מרק שמחמם את הקיבה והנשמה ועוד סיבוב קטן לפני שחוזרים למלון.

הגיע הרגע בו כל אחד מאיתנו מרגיש כמו שחקן. שולפים את כובע הצמר בצהוב-כחול, הצעיף או החולצה המיוחדת שמלווה אותנו לכל משחק. אם לפני רגע היינו תיירים שמגלים מקום חדש, עכשיו כולנו לוחמים ולוחמות שבאו לנצח עם מכבי. בקבוצת הוואטסאפ מודיע הנציג של דיזנהאוז מתי יוצא האוטובוס לסיבור ארנה, ההיכל שבו זניט מארחת את משחקי היורוליג שלה. כמעט כולם מקדימים להיפגש בלובי, להיכנס לאווירה. כמו משפחה חמה בתוך כל הקור הזה, שחזר לעולמו החשוך כבר ברבע לשלוש אחרי הצהריים. קשה להבין איך אנשים חיים ככה. קדימה, יוצאים לדרך.

עם הכניסה לסיבור ארנה כולם מבינים שלא כדאי לזלזל בקבוצה הזאת. אמנם חדשים וביורוליג ותקועים בתחתית, אבל הכסף זורם שם כמו הגז בצינורות של תאגיד שמעניק לה חסות. סדרנים על כל מטר, דיילות מסבירות פנים, פינות משחקים, איזורי ישיבה עם כורסאות, סדר מופתי, מערכת תאורה מטורפת והמעודדות... אחח, המעודדות. כנראה שבכל זאת יש יתרונות שקורצים לשחקנים לבוא לשחק ברוסיה.

על המגרש מלחמה של ממש. המארחים מרביצים, השופטים מתעלמים והקהל המקומי מעודד כמו במועדון קריאה של ספרי טולסטוי. מסביב מוסיקה נהדרת ושלל אטרקציות, אבל עידוד זה לא הצד החזק של כמעט 4,000 צופות וצופים שבאו להתחמם ביחד במקום כל אחד בביתו. נראה שהלוחמים של יאניס עדיין כמו ג'יפ בהילוך שני - חזקים בשטח, אבל מתקדמים לאט לאט.

כנראה שמשהו קרה בחדר ההלבשה במחצית, כי מההפסקה זו כבר אופרה אחרת. יובל זוסמן, קווינסי אייסי ואות'לו האנטר מתנפלים על כל יריב ופשוט חונקים את משחק ההתקפה של זניט. גם בראיינט, ווילבקין ודורסי לא מראים רחמים. מכבי דוהרת קדימה וחושפת את פערי הרמות האמיתיים בין הקבוצות. הלב דופק בקצב, הראש אומר שעם בלאק, כספי, וולטרס וג'ונדי כבר היינו מגיעים לרבע האחרון בפער של 40 נקודות. רק שיהיו בריאים, יתר השחקנים בינתיים מצליחים לעמוד בעומס האדיר בגבורה.

הניסיונות של זניט לחזור למשחק התגלו כאיומי סרק. עוד ניצחון יורוליג חשוב בפער דו-ספרתי, תמיד מחזה משמח אחרי כמה עונות הפכפכות. ספרופולוס והשחקנים מתחבקים ומיד פונים למחוא כפיים לעברנו, האוהדים שבמעלה היציע. באנו בשבילם והם בשבילנו, המטרה הושגה. הם נעלמו במסדרון, מי לראיונות ומי למקלחות. אנחנו כבר יצאנו לחגוג במסעדה קרובה. אחרי ניצחון ביורוליג הכל רגוע וטעים יותר, בטח אם בשעון סנט פטרסבורג עדיין מוקדם והלילה עוד צעיר.

נשארנו ערים עד מאוחר. לקח זמן עד שהאדרנלין ירד. שוכבים במיטה וכבר חושבים על רגע פתיחת המשחק הקרוב מול פנאתינייקוס בהיכל. שוב מארחים יוונים רגע לפני חנוכה, זה הולך להיות רועש. מזל שהפעם יש לנו יוונים שהם גם מכבים.

אחרי ארוחת הבוקר במלון נוסעים לשדה. 3-4 ארבעה שלבים של בידוק, כבר הפסקנו לספור אחרי עוד נקודת ביקורת רוסית. חשדנים פה. אם היינו מפסידים אולי היה אכפת לנו, אבל מכבי הזאת היא קבוצה מנצחת וגם אנחנו לא באנו להתלונן. אז נפתח את התיק עוד פעם אחת, את הניצחון לא יקחו מאיתנו.

הטכנוקרטיה המקומית, המודיעין הרוסי או מזג האוויר גרמו לעיכובים בהמראה, לכו תדעו מה הסיבה האמיתית. במטוס עוברים אנשי הקבוצה ומחלקים לשחקנים אוכל שקנו עבורם מראש. כשינחתו בארץ כבר מחכה להם נסיעה ישירות להיכל לאימון לקראת פנאתינייקוס. מנוחת הלוחמים? אולי בחודש יוני, עד אז יש עוד יעדים לכבוש.

בינתיים המטוס כבר המריא. סקוטי ווילבקין ודני אבדיה נרדמו מזמן. ג'ייק כהן קורא ספר, אלייז'ה בראיינט רואה סדרה. קווינסי אייסי עם הרגליים גבוה באוויר, שומע מוסיקה ונהנה מאיזה משחק בטאבלט. אות'לו האנטר יושב לידו וכותב. נראה טיפוס מיוחד מאוד. עוזרי המאמן שקועים כל אחד במחשב הנייד שלו. אחד צופה במהלכים של פנאתינייקוס, השני כבר עסוק בגלבוע/גליל ונראה שהשלישי מנתח מהלכים מההגנה שלנו בליל אמש.

המאמן קם. משעמם לו או שסתם נמאס לו לשבת. על פניו מבט של "כמה טיסות כבר עברנו העונה... כמה טיסות עוד נשארו...". הוא עובר בין עובדי המועדון ושולח חיוך מנצח לכל אחד ואחת. מביט לעבר ירכתי המטוס ומסמן עם אגודל מורם לעבר האוהדים שעדיין ערים. בדרך חזרה למושב שלו הוא מניח יד אבהית על עורפו של יובל זוסמן. כמה מילים, חילופי חיוכים ושתי כאפות נחושות על הכתף שאומרות בבירור "כל הכבוד ילד, בוא נמשיך ככה". הלוואי על כל אחד מאיתנו בוס כזה.

נחתנו בארץ, פה דצמבר מציע איתו גם מנה חיונית של אור שמש. הייתה חוויה נדירה. משהו שאפילו כל המילים הללו לא מתארות לגמרי. ניסיתי. אמרו את זה קודם, לפניי: אם אתה לא חלק מזה, אתה לעולם לא תבין.