תפריט

"משחק שתקוע במוח לנצח"

30/11/2017

ראשי > "משחק שתקוע במוח לנצח"

מאת: רועי גלדסטון

"זה משחק שנשאר תקוע במוח לנצח"


לפני ז'לגיריס, דייויד בלו נזכר ברגעי ההכרעה ההם, גאה בעברו כשחקן ספסל, מגלה שיחזור ומודה: "לא ידעתי מהי מנהיגות עד ששיחקתי עם שאראס". ראיון

ז'לגיריס קובנה מגיעה להיכל מנורה מבטחים ואיך אפשר שלא מיד לחזור בזכרון לאותם רגעי קסם של "נס ז'לגיריס" המפורסם. גור שלף ודרק שארפ זכורים יותר מכל כאחראים הישירים לנס, אבל היה על הפרקט שחקן נוסף שחיכה גם הוא לכדור. זה לבסוף הגיע למספר 6, שעשה היסטוריה. זה שחיכה היה דייויד בלו, אז עוד בלות'נטל, אחד הצלפים הלוהטים שידע הכדורסל האירופאי.
בלו, אחד השחקנים הגדולים שלבשו את החולצה הצהובה, משמש היום כסוכן ביטוח בחברת "גרדיאן לייף אינשורנס" בארצות הברית. מעבר לכך, הוא נואם בפני סטודנטים, תלמידים, מנהלים ועוד בנושאי מוטיבציה, מנהיגות והדרך המופלאה שעשה בעולם הספורט וכיום בעולם העסקים. בלו יגיע בקרוב לארץ ויתארח במשחק מול ולנסיה בשבוע הבא, זאת במסגרת מיזם חדש שהוא שותף לו. רגע לפני כל זה, בשיחת טלפון נרגשת, בלו נזכר באותם רגעים שנחרטו בלב של כולנו.

dfgsdf

כשאומרים לך את השם ז'לגיריס קובנה, מה מיד עובר לך בראש?
"זכרון של אחד המשחקים הכי גדולים שלקחתי בהם חלק, אם לא הגדול שבהם. סאבוניס, קוטה ששיחקתי איתו ברוסיה... זה היה משחק גדול עם הרבה כוכבים ענקיים. בגלל דריק והזריקה בסוף זה משחק שנשאר תקוע במוח לנצח, ולא רק בגלל זה. זה המשחק שהביא אותנו לפיינל פור ולכן אי אפשר לשכוח".

אתה זוכר את רצף האירועים הכמעט בלתי אפשרי של אותן שניות לפני סיום הזמן החוקי?
"אני זוכר את הכל לפרטי פרטים. גם ניקולה זוכר הכל. נלחמנו שם יחד בטאנוקה בירד וסאבוניס. זה היה משחק מאוד פיזי, במיוחד בסוף. ניסיתי מאוד לא לעשות פאולים טיפשיים, להיות פיזי ללא עבירות. ניסיתי למנוע מטאנוקה בירד את ריבאונד ההתקפה. זה מה שניסיתי לעשות כל הרבע האחרון, מלבד הפוזשן האחרון בו חשבתי שאני צריך לקלוע שלשה אם הכדור מגיע אליי. אבל כל הרבע חשבתי רק איך אני מרחיק אותו מלאסוף ריבאונדים".

 

dfgsdf

החמישיה הפותחת הייתה ברובה על הספסל. הצוות אולי כבר ויתר על המשחק. פארקר, שאראס, וויצ'יץ', באסטון - כולם היו על הספסל. יש גם תמונה מפורסמת שכולם קופצים משמחה אחרי הסל. מה עבר לך בראש כשפתאום הייתה הזדמנות להגיע להארכה וגור הלך להכניס את הכדור?
"כשהייתי בקולג' המאמן שלי אמר ששחקני הספסל הם הכי חשובים בקבוצה כי אם לא הולך, הם צריכים מיד להיכנס, לתת אנרגיה ולשנות את מהלך העניינים. ואם כן הולך, הם צריכים להיכנס ולשמר את מה שקורה. זה היה המשחק הראשון בו הבנתי שאני שחקן ספסל ושאני יכול להתפרנס מלהיות השחקן השישי. הנה, אני נמצא על המגרש בשניות האחרונות במשחק כל כך חשוב. אז להיות שחקן ספסל זה כנראה תפקיד מאוד חשוב. שנית, התאמנו נגד החמישיה הראשונה כל יום - מול ניקולה, אנת'וני, שאראס וטל. הסיבה שהם היו כל כך טובים זה שהחמישיה השניה הייתה טובה ודחפה אותם בכל אימון. יותם הלפרין, דיון תומאס, גור שלף... ידענו שיש לנו כשרון ולב ואת האמונה של המאמנים, הצוות וכל השחקנים. הייתה הבנה בינינו ורציתי להיות השחקן השישי הכי טוב. כך היה לי בקריירה גם אחר כך".

התאכזבת שהכדור האחרון הלך לדריק?
"לא. הוא היה השותף שלי לחדר וחבר טוב שלי. כשיצאנו מההאדל רציתי שאני או דריק ניקח את הזריקה, ידעתי ששנינו יכולים לקחת את זה. כשהוא לקח את הכדור, לא התאכזבתי. ידעתי שזו התכנית ואמרתי שזה מצוין. ידעתי והכרתי את דריק, את האופי ואת היכולות שלו, והייתי בטוח שזה ייכנס ברגע שהכדור יצא מהיד".

 

"משחק שתקוע במוח לנצח"

לרגל החזרה שלו בתל אביב, מה היית רוצה לומר לשאראס?
"תודה, כי הוא היה הראשון שבאמת הראה לי מהי מנהיגות במגרש. הוא לא פחד להגיד מה הוא חושב לחבריו לקבוצה גם אם זה קשה. הוא תמיד ידע מתי להיות קשוח או רך. הוא מבין אנשים, בדומה לבלאט דרך אגב. כשחקן, לא ידעתי מהי מנהיגות עד ששיחקתי עם שאראס"

לקחת עם אלכס טיוס את אליפות אירופה ב-2014, הוא חלק חשוב מאוד בקבוצה גם כיום. עד כמה זה חשוב?
"אני זוכר דבר אחד שניקולה אמר לי לפני שזכינו ביורוליג ב-2004 וזה שהבונוס במזומן שנקבל הוא כלום לעומת האחווה והחברות שמתהווה כשזוכים באליפות. כשזכינו ב-2004 הבנתי את זה. ב-2014, כשחזרתי, אמרתי לשחקנים את זה והם הבינו. הזכרונות שיש לי עם אלכס יקרים מפז. השיחות שלנו ברבע הרביעי בגמר יקרות והיסטוריות. אני יודע שהוא אב כעת ואני שמח שהוא חזר למכבי. הוא אזרח ישראלי, שחקן עם יכולות והוא במקום טוב במכבי".

אתה תגיע למשחק מול ולנסיה. תתרגש?
"אני נרגש מאוד לחזור לארץ, בפעם האחרונה זה היה בפברואר 2015. מאז לא הייתי פה. בשבילי תל אביב וישראל זה הבית השני, ועבר זמן. יש לי משפחה וחברים כאן ואני כל כך שמח לראות אותם. אני מקווה שאוכל לבוא לעתים יותר תכופות מעכשיו כי אני מתגעגע. נתראה בקרוב. אין מסיבה טובה יותר – בטח משחק של מכבי ביום חמישי בערב, בטח מול ולנסיה. אני מתרגש לקראת המשחק והאנרגיות ומחכה לחוות אותן שוב. מכבי זו תמיד המסיבה הכי טובה בעיר, אי אפשר למצוא דבר כזה, גם כשהקבוצה מצליחה יותר וגם כשפחות. SEE YOU ALL SOON!".

dfgsdf

כתבות נוספות במגזין

"צריך לעצור את ז'לגיריס כקבוצה" "צריך לעצור את ז'לגיריס כקבוצה"
מחשבות משער 8 מחשבות משער 8
חיים בריא חיים בריא
קישור ×