תפריט
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות

"עדיין מסוגל לשחק ברמה גבוהה"

אמארה סטודמאייר התארח אצל עומרי כספי למפגש שני של הפודקאסט. שיחה מרתקת על ענקי ה-NBA, דני אבדיה, לימודי היהדות, ישראל, עסקים וגם צניעות

17/05/2020
ראשי · חדשות · "עדיין מסוגל לשחק ברמה גבוהה"
"עדיין מסוגל לשחק ברמה גבוהה"
ברוכים הבאים לפודקאסט של עומרי כספי. היום אני מארח את אחד הפאוור-פורוורדים הכי טובים בהיסטוריה. שחקן שהיו מפחדים לשחק מולו, ששלט בליגה לאורך הרבה שנים, חבר. אמארה סטודמאייר, ברוך הבא. 
תודה רבה אחי, מעריך את ההזמנה.

אני חייב להתחיל עם סיפור. ב-2009, ממש אחרי שנבחרתי בדראפט, במשחק השני או השלישי במשחקי קדם-העונה באנו לשחק מולכם בפיניקס. בערב המשחק כולנו נרגשים לשחק נגדך אישית ונגדכם כקבוצה ובמחצית הראשונה פשוט קרעתם אותנו. חיסלתם אותנו, הטבעת על אנשים וכו'. במחצית השניה, המאמן פול ווסטפול לקח פסק זמן והיו לך באיזור ה-30 נקודות בקדם-עונה. אז הוא שואל: "מי הולך לעצור את אמארה? מי יכול להתעלות לאתגר?". ואני, ילד בן 21, אמרתי לו: ״הוא שלי״. 

אני נכנס, התקפה ראשונה ואני חושב שזה היה סווינג סווינג - חטפתי את הכדור והטבעתי ביד השניה. המאמן שלך לקח פסק זמן, אפשר להגיד שהמשחק כבר היה גמור באותם רגעים. אתה בדיוק הוחלפת וזה נתן לי איזשהו יתרון בכך שזה גרם לקבוצה להאמין שאני יכול לשמש כשחקן הגנה. זה שרד שבועיים-שלושה. אחי, פשוט היה תענוג לשחק מולך. 
תודה גבר, מעריך את זה. 



אני חושב שהתקופה הטובה ביותר שצפו בך משחק הייתה בסדרה מול סן אנטוניו. אני חושב שרשמת 37 נקודות. ללא ספק, באמת מטורף. אני זוכר שצפיתי בזה ואז לשחק מול סן אנטוניו ספרס... 
הספרס הם קבוצה שקשה לשחק מולה. כל קבוצה מדברת על להגיע לסן אנטוניו ולשחק באותו אולם. ואומרים אל תחכו לעבירות, הם הרוויחו את הכבוד שמגיע להם. 

פופוביץ׳ תמיד לוחץ על השופטים. תמיד. וזה פשוט קשה לשחק שם. 
כן, לא פשוט. סן אנטוניו הייתה ידועה ככזאת. כשהם בחרו בדראפט את טים דאנקן והיה להם גם את דייויד רובינסון. ובאותם ימים הם פיתחו סטיגמה מסוימת, שהם החבורה הבאה שתזכה באליפויות. הם זכו בעונה הראשונה של טים ורובינסון יחד. 

אני חושב שהמערכת בה הם שיחקו בהובלתו של טים, עם ביסוס התרבות באותה הזדמנות. בשבילי הקבוצה הזאת הייתה מצוינת, אבל היה כיף לראות אותך באותה הסדרה. ואתה עשית הכל באותם ימים. 
זאת הייתה סדרה מטורפת. אנחנו הרגשנו באותה העונה שיש לנו הזדמנות לזכות באליפות, אבל היינו קבוצה מאוד צעירה. אני חושב שבאותם ימים הייתי בן 21 וכשנכנסתי לאותה סדרה לא הייתי מודע למה שעשיתי עד אחרי שהסדרה נגמרה. למרות שהפסדנו, המאמן בא אליי ואמר לי: ״אמארה, אתה מודע לזה שמה שעשית הוא השני רק לווילט צ'מברליין?". אז אמרתי לו: ״מה?״. והוא אמר ״כן, שברת את שיא ממוצע הנקודות של מייקל ג׳ורדן לאורך סדרת גמר איזורי״. אז אמרתי לו: ״מה?!״. 

נהנית שם. 
פשוט נהניתי לשחק את המשחק, אבל זה הכין אותי מאותה הנקודה להמשך הקריירה. 

היה קשה לשמור עלייך. אני חושב שאנשים מבינים את זה עכשיו, הייתה לך את כל החבילה. אתה יכול לעלות ולקלוע מחצי מרחק, הכנסת זריקות עונשין, אתה משחק פיק אנד רול. כולם ידעו שאתה חודר ימינה ועדיין חדרת ימינה. 
בטח. 



היה לך כוח מתפרץ, הטבעת על אנשים. אי אפשר היה להפסיק להסתכל עליך ובאותם זמנים אתה וסטיב (נאש) התלכדתם יחד והפכתם לצמד? 
כן, אני וסטיב. אחרי שהחתמנו את סטיב, לא לקח לנו הרבה זמן להתחבר. 

איך? פשוט חוכמת המשחק שלו?
זה היה ה-IQ והדרך בה הוא שיחק את המשחק. זה סייע לנו בקצב ההתקפי. הוא היה מוצא אותי במקומות שלא הייתי מודע לזה שהייתי פנוי. הכדור היה מגיע אליי ולפעמים הופתעתי מהמסירה. היה לוקח לי שניה לתפוס את הכדור ולסיים בגלל שהייתי מופתע מכמה שהייתי פנוי. וכל פעם המסירה הייתה מדויקת בדיוק למטרה. היה מדהים לשחק עם סטיב. 

באותם ימים, הוא היה צופה הרבה בווידאו?
סטיב טוען שלא, הוא פשוט שיחק הרבה. פעם לקחתי אותו הצדה ואמרתי לו: ״סטיב, מה אתה עושה בשביל להתכונן למשחק? אתה צופה הרבה בווידאו? מנתח אותו?". אז הוא ענה: ״לא. אני לא רואה וידאו, אני פשוט משחק״. הוא אמר ששיחק לאורך כל הקיץ 5 על 5, התאמן עם קבוצות כדורגל כדי להישאר בכושר. אבל בעקרון, רק שיחק. 

וואו, אני חושב שיש השפעה כשאתה משחק כל כך הרבה משחקים בליגה. חזרות על חזרות על חזרות. 
כן, בדיוק. 

מעניין להגיד את זה כי בוודאות הצפיה במייקל (ג׳ורדן), קובי (בראיינט) וכל השחקנים האלה - הם פשוט פריקים בדרך שבה הם צפו ולמדו את המשחק יום וליל והדרך שבה הם ניתחו אותו. 
נכון, טים דאנקן היה יושב בישיבות וידאו. הוא פשוט מעיף את המאמנים ואומר להם שזה ניתוח וידאו של שחקנים בלבד. השחקנים היו נכנסים ומנתחים את הווידאו ומהתרגיל הראשון. היו עוצרים, לוקחים אחורה ומבינים מה קרה, שאלו שאלות לגבי ריווח המשחק ומה יכולים היו לעשות טוב יותר. כל זה טימי עשה. אני אוהב את זה, הוא היה מנהיג אמיתי. 

לאורך העונה, זה קרה גם לנו הרבה פעמים בווריורס סטיב קר היה מגיע במחצית לחדר ההלבשה. נגיד לו ויליאמס היה הורג אותנו, היה חותך שמאלה, עולה לזריקה כל זה. וסטיב היה אומר: ״דריימונד, אנדרה, קווין דוראנט, סטף, קליי, מה אתם רואים? מה צריך לעשות כאן?״. והם היו מדברים על הסיטואציה ומחפשים מה ניתן לעשות. אני מת על זה, זה מעניק אחראיות לשחקנים. ולא רואים הרבה מאמנים עושים את זה. 
באמת שלא רואים את זה, בזמן שהייתי בפיניקס, סטיב קר היה המנהל המקצועי שלנו. לפני שהתפטר, הוא החליט לפרשן עד שהגיע לגולדן סטייט. הוא היה המנהל המקצועי שלנו בפיניקס והוא לקח אותי הצדה. הייתה לנו מערכת יחסים מיוחדת, הוא נתן לי את טבעת האליפות שלו עם סן אנטוניו ספרס ואמר לי: ״תחזיק את זה, תשתמש בזה כמוטיבציה״.

היינו יושבים יחד וצופים בווידאו, דיברנו על מייקל ג׳ורדן והבולס. ומה מייקל היה עושה לאורך תכנית האימונים שלו בתקופה. זה עזר לי כשחקן צעיר 
לשמוע מסטיב קר ששיחק עם מייקל ג׳ורדן שהוא אחד מהדמויות שלי להערצה, והוא נתן לי את טבעת האליפות שלו כמוטיבציה. אני הייתי חייב להפוך למנהיג ולעקוב אחרי מה שסטיב אומר. בהחלט, מדהים. 



גדלת בניו יורק וצפית במייקל כשגדלת. עבורנו לא היה משהו דומה ל-MJ ואני חושב שהסדרה ״הריקוד האחרון״ שמשודרת כעת מה שמלהיב אותי בה זה שהדור הצעיר רואה את ג'ורדן וייראו כמה טוב הוא היה? אתה חושב שיש מישהו כיום שקרוב לרמה שלו?
לברון ג׳יימס. 

שם למעלה? באותה רמה?
לברון ג׳יימס ממש שם. 

אתה מכניס את לברון באותה השורה עם מייקל?
אכניס אותו במשפט דומה. 
וואו. 
אשים מייקל ג׳ורדן, פסיק ואולי עוד כמה נקודות ואז לברון ג׳יימס. 

זה הוגן. 
הסיבה שאני אומר את זה כי מייק זכה כמובן ב-6 אליפויות. הוא זכה ב-3 ברציפות, שזאת שושלת, פרש מהמשחק ל-18 חודשים, חזר ואז זכה בעוד שלוש ברצף. זה מדהים, ראוי לציון ואין לי עוד מילים לתאר כמה זה מבריק לעשות דבר שכזה. אבל לברון ג׳יימס הוא שחקן רב-גוני. עיוות של הטבע, אחי. הוא השחקן המהיר ביותר שיצא לי לראות על הפרקט, הוא קופץ הכי גבוה, הוא הכי חזק... איך כל זה בנוי בגוף אחד? זה לא ייאמן. הירכיים שלו בגודל כזה (מראה עם הידיים).

פעם אחת הייתי באימון של נבחרת ארצות הברית והיה מצב של כדור חופשי ובתור פאוור פורוורד או סנטר אני מהיר לעמדה שלי. אז אני רץ בספרינט לכדור ולברון משום מקום טס, לוקח את הכדור, עושה צעד נוסף, עולה ופשוט תוקף את הטבעת. מאותה נקודה ידעתי שיש אדם שהוא אתלט יותר טוב ממני ושמו לברון ג׳יימס. הוא מדהים, פשוט מדהים.


אתה שיחקת נגד קובי (בראיינט) כשהוא היה בשיאו. ב-2009 הפסדתם להם כשקובי הטביע על סטיב. כשהוא נתלה על הטבעת, חצה את ההגנה והטביע עליו. סטיב הגיע  באיחור. 
כן. הוא ניסה לסחוט עבירת תוקף, אבל הוא איחר. באותו הזמן ניסינו להתווכח על המהלך שהיה עבירת תוקף, בזמן שאנחנו אומרים לעצמנו: ״וואו, זה היה נבזי״. 

זה קורה. אז עבורך לברון עקף את קובי?
אם להיות כן, אני לא יכול להגיד שלברון ג׳יימס טוב יותר מקובי בראיינט. אני יכול לבחור בלברון בגלל היכולות האתלטיות שיש לו ויכולת המסירה שלו, אבל בעבודת רגליים, ביסודות, במשחק הפוסט-אפ ובמיומנויות שלו בראיינט הוא שני למייק (ג'ורדן). 

זאת נקודה מעניינת, התיאוריה שלי היא שקובי פרש הכל הופנה למייק ולברון כאילו קובי בכלל לא היה שם. אבל שחקנים ששיחקו נגדו בין 15 ל-20 שנים יכולים להעיד שהוא היה מתחרה ששיחק חזק כל ערב, קשוח, כשרוני, קולע ודפוס החשיבה שלו היה כמו של MJ. 
או, כן. תקשיב, לקובי היה דפוס חשיבה... כשהייתי עם נבחרת ארצות הברית ואני הייתי בחור שעבד קשה, קמתי מוקדם לפני כולם, הלכתי לחדר כושר והתגאיתי להיות הראשון שהגיע לשם והאחרון שיצא. בפיניקס סאנס זה היה הקטע שלי, אף אחד לא היה בחדר כושר, ניגנתי את המוזיקה שלי ונהניתי. עם נבחרת ארצות הברית היינו בלאס וגאס, הלכתי לחדר כושר ב-6 בבוקר עם המאמנים והמאבטחים שלי ואני מסתכל ו... "קוב?". כולו ספוג בזיעה, מסיים את התרגיל האחרון. אני בא ושואל: ״קוב, באיזו שעה הגעת הנה?״. הוא עונה: ״בחור צעיר, אני כאן מ-5״. ״5 בבוקר?״. אחרי זה, הוא מסיים את אימון המשקולות שלו, אני מסיים את שלי באיזור 7:30. אז אני עולה לפרקט מוקדם ואז שוב הוא שם, עבד על עבודת הרגליים שלו, על כל המהלכים - מהטעיה לכל הזריקות כל התנודות וכל זה לפני האימון. אז זה מראה את המסירות של קובי למשחק, פשוט מדהים. 



בעונה הראשונה שלי, היה איתי בקבוצה שחקן בשם פרנסיסקו גארסיה. אתה זוכר את סיסקו?
כן, אני זוכר את סיסקו. 

אז כשאני נכנסתי לליגה, לעולם לא אשכח את הקשרים הקטנים שאתה בונה לאורך הקריירה שלך. הוא אמר לי: ״עומרי, אלמד אותך איך להתאמן, לישון בצורה הראשונה, איך להתכונן למשחק״. וסיפורים כאלה כמו שאתה מספר על קובי כשמישהו מכתיב את הקצב בצורה כזאת לנבחרת, לקבוצה שלו, הוא הביא אותם לשלב נוסף. תראה, עכשיו רואים את מייקל משחק - חלק מהדברים שהוא עבר וההשתהות שלו באוויר. ושואלים, איך זה אפילו אפשרי? צפיתי במהלך אחד על אחד שלו, אני חושב שהראיתי לך...
כן, הראית לי את זה. 

הוא פשוט היה תלוי באוויר, עם הלשון בחוץ, צעד וחצי, הטבעות. 
מייק היה משהו אחר. אפילו בשיא שלי הייתי שחקן שאוהב להיות באוויר, להטביע על אנשים, אבל אני לא יכולתי לחקות את מה שמייקל ג׳ורדן עשה. לא יכולתי להשתהות באוויר כל כך הרבה זמן. מייקל היה עף באוויר, זז לצד אחד, זז שוב ומסיים - הכל בקפיצה אחת. 

אתה חושב שהוא היה שחקן ההגנה הטוב ביותר בקבוצה ההיא בשנות ה-90? זה היה בינו לבין סקוטי ודניס.
יודע מה, בגלל זה אני חושב שהקבוצה ההיא הייתה הטובה בכל הזמנים. 

בזכות ההגנה? 
בגלל שלושת השחקנים האלה, הם יכולים להיחשב כשלושת שחקני ההגנה הטובים ביותר בהיסטוריה. 

אם אתה משווה אותם לסטף, שהוא לא שחקן הגנה נהדר אבל הוא סולידי כיום, קליי, אנדרה, דוראנט ודריימונד? החמישיה הזאת? 
אני מסתכל על זה בצורה כזאת, דניס רודמן מסוגל לשמור על כל עמדה מ-1 עד 5. 

אז הוא יכול לשמור על קווין דוראנט?
אתה נותן לסקוטי לשמור את קווין דוראנט. 

אוקיי. 
אתה שם גארד גדול יותר על סטף, מייקל על סטף. ואתה יכול לשים את דניס רודמן על דריימונד או על אחד הבחורים האחרים. ואני באמת מאמין שהבולס יכולים...

עצור, בסדר?
לא סוויפ, אבל אני חושב שהבולס. תקשיב, החבורה הזאת (ווריירס) מדהימה. אני לא רוצה לקחת שום דבר מהם בגלל הדרך בה הם משחקים את המשחק ושינו אותו, אבל אני מאמין שהבולס ינצחו אותם, בסדרה של הטוב מ-7 משחקים, בתוך שישה משחקים. 

אוקיי, אני חושב שזה הוגן. שתי הקבוצות האלה, הווריורס ניצחו 73 משחקים שזה מאזן הליגה הטוב ביותר בהיסטוריה והבולס ניצחו 72 עם 10 הפסדים. 
נכון, אבל היה להם משהו לרדוף אחריו. 

אם אתה זוכר לווריורס היה משחק בממפיס. הם ממש ניסו לנצח את המשחק והיו חייבים לנצח אותם. ולהם היה 72, אני חושב שהם יכולים היו לנצח עוד. 
זאת השוואה טובה, אני מסכים. 

אני חושב שכשהם בחמישיה ההגנתית זה פשוט קשה. אבל אני זוכר כשיחקתי נגד סטף, כשהוא היה עובר את קו החצי, סטף היה מוכן וגם ריווח המשחק. רציתי לשאול אותך: מייק ד'אנטוני, ג'ורג' קארל וחלק מהאנשים האלה הם התאימו את עצמם מוקדם לשחק מהר, לזרוק שלשות, התקפות של 7, 9 שניות. במחנה האימונים, ג׳ורג׳ קארל הריץ התקפות של 7 שניות והיינו מגיעים לזריקה איכותית תוך 7 שניות. ועכשיו הווריורס לקחו את זה צעד קדימה ובכך הפכו למובילים שמגיעים לזריקות מהירות. גם כיום הרוקטס משחקים ככה. 
בוודאות, לווריורס הייתה קבוצה עוד לפני הגעתם של סטף והאחרים שכללה את סטיבן ג׳קסון, אל הארינטון, ג׳ייסון ריצ׳רדסון ובארון דייויס. הם היו משחקים דומה לצורה שלנו בפיניקס, זה היה אנחנו והבחורים ההם מגולדן סטייט שקלעו 120 נקודות כמעט בכל ערב. אבל המאמנים האלה שציינת, ג׳ורג׳ קארל ומייק ד'אנטוני, הם היו מהמתקדמים בהתקפת ה-7 שניות או פחות. 



אתה מתגעגע לתקופה שלך בניו יורק? אני חושב שכאשר חתמת על חוזה ועברת לניו יורק בחודשים הראשונים ראינו אמארה שונה. ראינו את השחקן שמרווח, כולם ידעו את התפקידים שלהם בקבוצה. היה אותך, את גלינארי והייתה לכם קבוצה טובה. שיחקתם כדורסל בדרך הנכונה, כולם ידעו איפה כל אחד מקבל את הזריקות שלו. הזרימה בקבוצה והאנרגיה של העיר החזיר את הניקס אל מקומה הטבעי. 
אתה צודק, בהתחלה כשחתמתי בניקס הייתה אווירה מדהימה. באותם זמנים הניקס היו מחוץ לפלייאוף 10 עונות רצופות, לא היה להם אולסטאר מאז פטריק יואינג. אז המועדון לא היה קרוב לאיפה שהוא נמצא היום, לא נתנו כבוד. אז כשחתמתי נסעתי לניו יורק מוקדם על מנת להכיר את כל השחקנים. התאמנתי איתם, היה לנו קיץ נהדר והתחלנו מצוין במשחקי קדם-העונה. טסנו לאיטליה לשחק נגד מילאנו גם כחלק ממשחקי קדם-העונה. טסנו לפריז, שיחקנו גם בצרפת. אז בניית האחווה הקבוצתית הייתה הכרחית עבורנו ואז זה נמשך לתחילת העונה. כאשר העונה החלה, כולם ידעו את התפקידים שלהם. מייק ד׳אנטוני בנה תכנית משחק מושלמת כדי שכל אחד יצליח בתפקידו. והיינו בקצב מעולה, העיר הייתה על הרגליים, קריאות MVP, קיבלנו אוכל חינם ממסעדות, שתייה חינם בברים. 

ובמקור אתה מניו יורק. 
גדלתי בניו יורק, אז חזרתי הביתה. שיחקתי עבור הניקס ואנחנו גם מנצחים? זה הרגיש שקיבלתי מעמד של רוק סטאר, זה היה אדיר. 

זה מה שניו יורק מסוגלת לעשות, זאת המכה של הכדורסל. אתה מקבל סוג של צמרמורות שונות כשאתה מגיע לניו יורק. ואתה צריך ללכת דרך שביל הגישה כדי להגיע למדיסון סקוור גארדן.  כך הגעת ליהדות? 
כן, האמת שהייתי לומד פרשנות תנ"כית עוד כשהייתי בפיניקס. 

עם רב?
האמת שלא, עם חבר. גדלתי כנוצרי ובגיל 10 אמא שלי החליטה שאנחנו נתחיל לשמור את חוקי משה. המשפחה שלך היא משבטי ישראל ואז אמרתי אוקיי, נשמע מגניב. גם ככה הכל היה נשמע אותו הדבר עבורי. 

אתה מתכוון לשבע המצוות של משה (שבע מצוות בני נוח)?
שבע המצוות, קריאת התנ״ך, שמירת שבת ופסח. ובאותם ימים לא היה לנו תרגום לעברית אז קראנו לחגים בשמות שאנחנו הכרנו. אז בעצם התחלנו ללמוד איך לקיים את המצוות, אבל בלי ההבנה המעמיקה של איך לעשות אותן. אז למדתי כשהייתי נער ואז כשנכנסתי ל-NBA חיפשתי דרכי למידה בעזרת חברים. יחד למדנו היסטוריה, ניסנו לחבר את הנקודות בהבנת התורה. אבל רק כשחזרתי לניו יורק התחברתי לכמה חברים יהודים ואז למספר רבנים, משם התחלתי ללמוד יותר על יהדות, מה זה אומר ומשם דברים התבהרו לי לגבי מה ניסיתי ללמוד בשנים שקדמו לכך. אז בשניה שראיתי דברים בצורה יותר ברורה, אמרתי שאני רוצה ללמוד יותר, להבין ולראות יותר. 

זה היה רק אתה? או גם אשתך הייתה חלק מהתהליך?
באותם רגעים אשתי לשעבר התחילה ללמוד איתי. אשתי לשעבר, היא שמרה על כשרות ושבת. אז המעבר היה חלק באותה נקודת זמן ואז כשבאתי לטייל לראשונה בישראל ב-2010 ואחרי זה העולם התחיל להבין שאני נע על מסלול מסוים, שאני לומד יותר על היהדות. שאני מחפש את השורשים העבריים שלי. ומאותה נקודה המסע שעברתי, זה התעצם. 



אז אתה שומר שבת לפי ההלכה היהודית? ללא טלפונים וחשמל?
כן, שומר שבת לפי ההלכה, ללא חשמל או טלפונים. אז אני נשאר נעול על זה. 

ואתה לומד, נכון?
אני לומד כל יום. יש לי שיעור ב-4 לפנות בוקר, שזה בעיקר סקירה עבורי. ואנחנו לומדים על חוקי שבת עם שאר הכתה. יש לי שיעור ב-14:00 אחר הצהריים בו אני לומד על ענייני כשרות, לדוגמה איך להכשיר את המטבח, האוכל והכלים. ואז יש לי חברים שגרים בירושלים, אנחנו לומדים וקוראים יחד את המשנה ואת הגמרא. 

אני אוהב את זה כי אני קורא משנה וגמרא ולפעמים נכנס לזה עמוק מדי, אז זה לא פשוט. 
זה קשה עבורי, אני מעדיף ללמוד עם חברים בגלל שהקריאה שלי בעברית עדיין איטית. אז מה שקורה זה שאני קורא מאוד לאט ואז אני צריך להקביל את התרגום למה שאני קורא. עבורי זה נהדר ללמוד עם הרב או עם חברים שעוזרים עם ניתוח הטקסט. 

זאת הסיבה שהחלטת לבוא ולשחק בישראל?
כשהגעתי לארץ ב-2010, החיבור הזה גרם לי בסופו של דבר לשחק בישראל. רציתי לחיות כאן, להיות חלק מהתרבות הישראלית אז הרצון הזה הביא אותי בסופו של דבר לשחק בישראל ומאז לא עזבתי. 

מעניין. אז איך התפיסה הזאת הולכת עם הכדורסל? אולי זה גורם לך לחשוב בצורה שונה? אולי זה מרגיע אותך יותר? או שזה גרם לך להרגיש יותר מחובר לשורשים שלך?
עבורי, יש המון למידה כשזה מגיע ליהדות וכשמדברים על לחקור. זה עוזר לי לשלוט בכעס, במחשבות ובדיבור שלי. השיעורים האלה עוזרים לי להפוך לאדם טוב יותר. בסופו של עניין, המטרה היא להיות איש טוב יותר וכל זה עוזר לי המון. 



אני אוהב שזה גורם לך להתחבר. אני יכול להעיד על המשפחה שזה מאוד חיבר אותנו במיוחד ב-10 השנים שלנו בארצות הברית. אתה מתגעגע לענייני המסורת שיש לך כאן בארץ, להיות כאן בפסח או יום כיפור. יש סיטואציות שאם אתה גר בסקרמנטו, אתה לא מרגיש את יום כיפור כי זה יום רגיל בחוץ. כאשר אתה מטיף לילדים שלך ואתה מדבר על ההיסטוריה, זה מאחד. 
איזה יופי. כשהייתי בניקס ולמדתי בגדול באותם ימים, קצת התביישתי לדבר עם חבריי לקבוצה על הנושא הזה. כי הרגשתי שהם לא יצליחו להבין. 

אני התביישתי וזה מעניין שאתה אומר את זה, כי כשהגעתי לארצות הברית לא ידעתי כלום על יהדות. לגדול כאן בארץ ולא לדעת דבר. כמובן ידעתי מה זה שבת ואת הדברים הבסיסיים, אבל לא ידעתי לקרוא את התנ״ך, סיבות של חגים מסוימים. הרגשתי לא בנוח לעשות את זה, אז אמרתי לעצמי שזה לא בסדר ושאני חייב לדעת טוב יותר. 
ממה שאני שמתי לב אליו, זה מגיע מבגרות מסוימת נכון? כשהייתי בשנות ה-20 לחיי, הייתי צעיר, רציתי לחגוג, לצאת ולהיות כוכב רוק. ככל שהתבגרתי התחלתי להבין שיש יותר משמעות בחיים מללכת למסיבות. פשוט אנתק את עצמי מהעולם ההוא ואחזיר לעצמי בחזרה עם לימוד תורה. כשהייתי עם הניקס, יום כיפור היה מגיע וזה תמיד היה נופל על מחנה האימונים. זה קרה לי בעונת הרוקי שלי, אני זוכר את זה. התאריך תמיד עולה בזמן מחנה האימונים ומאמני הכושר שלי ידעו שאצום באותו היום, לא שותה מים. אבל עדיין מתקיים מחנה האימונים וזה הזמן הכי קשה עבורנו בעונה כי יש לנו הרבה ספרינטים. אימון משקולות, עוד ספרינטים ואימונים שקשורים לסיבולת לב-ריאה. אז מאמן הכושר שלי היה עומד לידי לבדוק אם אני עומד להתעלף ואני זוכר שחבריי לקבוצה הסתכלו עליי ואמרו לעצמם: "מה הבן אדם הזה עושה?". אבל בכל שנה יום כיפור היה מגיע, רצתי את הספרינטים והמאמנים היו שומרים עליי מלהתעלף. 

קח אותי אל תוך המוח שלך, היית על גג העולם. אתה ללא ספק אחד מהפאוור-פורוורד הכי טוב בהיסטוריית המשחק, במיוחד בתקופה שלך בליגה. שיחקת מול הטובים ביותר. תודה לאל, עשית הרבה כסף לאורך הקריירה ויכולת להגיד זהו אני פורש. מה דוחף אותך ומה עובר לך בראש שאומר לך להמשיך להתחרות ולשחק?
אתה יודע שאני אוהב את המשחק, אני מרגיש שהשם נתן לי את הגוף הזה בשביל שאוכל לקחת כל יתרון לשחק ברמה גבוהה. אני מרגיש שזה יהיה חוסר כבוד אם אגיד "יודע מה, אפסיק לשחק" עכשיו כשנשאר לי עוד הרבה בקנה. אז בגלל שהגוף שלי עדיין מרגיש נהדר, אני עדיין מרגיש שאני חזק מבחינה בריאותית ואני עדיין מסוגל לשחק ברמה גבוהה ולהתחרות. הכדורסל הביא לי כל כך הרבה, טיילתי בזכותו מסביב לעולם, הוא הביא אותי לגור בישראל. זה העניק לי כל כך הרבה רגעים ואני מרגיש שאם אני עדיין יכול להמשיך לשחק ויש לי מוטיבציה לרצות לנצח, אז למה לא להמשיך לשחק? אלה הדברים שגורמים לי להמשיך ולדחוף. 



כאשר אתה מתעורר בבוקר, אין לך את התחושה הזאת שפשוט קשה? אתה לא אותו אמארה בן ה-26 שמתעופף. 
יש לי ימים שאני עייף והגוף שלי כואב ואני צריך יום התאוששות, אבל במרבית הימים אני מרגיש טוב, בעל מוטיבציה ועם הרבה אנרגיות. להיות סביב חברים שלי לקבוצה והאווירה הזאת היא מהנה. 

אתה מתגעגע לזה ב-NBA? לנוע ממקום למקום? הקבוצה? לשחק קלפים במטוס, היית משחק?
כמובן שהייתי משחק קלפים. האהבה שלי ל-NBA כשהייתי טס לפילדלפיה, שיקגו, מיאמי, ניו יורק - מקומות יפהפיים לטייל בהם, לוס אנג'לס. אבל להיות כאן ובגיל יותר מבוגר, אני יכול לבקר במדריד, ברצלונה, אתונה ובכך אני מטייל מסביב לעולם. 

כשאני הסתכלתי על לוח המשחקים לפני פתיחת העונה, אמרתי: "וואו היה לנו משחק במילאנו בשלישי ואז בחמישי כבר בברצלונה. 
עבורי כשחקן וכאדם בוגר אני יכול להפוך לאדם גלובלי ובכך ללמוד על תרבויות אחרות ולהשתלב דרך המשחק שאני אוהב. 

דרך זה הגעת ללשתות הרבה יין? אתה אוהב את היין שלך. יש לך יקב, נכון?
יש לי שותפות עם יקב טוליפ ויש לי אוסף של בקבוקים נדירים. אבל גם כאן אני מטייל בעולם, להכיר את הטעמים השונים, להיפגש עם הסומלייה וללמוד איך מייצרים אותם. אז כל זה חלק מהתרבות. 

יש לי תחושה שהרבה אנשים שמתחילים להתבגר, מוצאים יותר זמן לנוח. שותים את כוס היין בסוף היום ואחרי הולכים לישון עם כוחות מחודשים ליום שאחרי. התחלת לחשוב מה תעשה ביום שתפרוש מכדורסל? יש לך תכנית? תרצה לעשות משהו שקשור לכדורסל?
יכול להיות, יש לי לא מעט השקעות שנכנסתי בהן ועובדות טוב עבורי, אז אין עליי את הלחץ הזה לחפש עבודה באופן מיידי. 

לאילו תחומים נכנסת? נדל״ן? אני יודע שהשקעת בצד הטכנולוגי ושאתה עושה כל מיני שיתופי פעולה עם פורבס. 
כן, יצא לי להיכנס אל תוך השוק הטכנולוגי במספר חברות בארצות הברית - Rumble Boxing, קולקציות בגדים, יינות, אני מפיק סרטים וגם הופעה בברודוויי בשם ״Rock of Ages" שמבוססת על כוכבי רוק. אז אני פעיל בהרבה סיטואציות מעניינות אבל ביום שאפרוש אני בטוח שאשאר פעיל בכדורסל. אם זה בלהיות סוכן, להיות חלק מהנהלת קבוצה, אבל אני בטוח שאמצא משהו שאוכל להיכנס אליו. 

עם סיום הקריירה, אתה רואה את עצמך חוזר לארצות הברית ומגיע לבקר?
לא לא, אני מתכנן להישאר כאן. יש לי ביתפה וגם בארצות הברית. בתקווה שהכל יסתדר כפי שתכננתי ובעזרת השם זה יצליח שאוכל לטוס הלוך וחזור מפה לאמריקה. אני אוהב מה שאתה עושה שזה לשפר את הכדורסל הישראלי. 

אני חושב שנהיה יותר משמחים שתשתלב בכל צורה שאתה חושב עליה לנכון. 
נראה בהמשך. 



מה אתה חושב על הכשרון הבא שלנו,  דני? הוא ללא ספק כישרון שבדרך כלל לא גדל אצלנו כאלה והעיניים של האומה נשואות אליו. ובתקווה הוא ייצג את הכדורסל שלנו בארה״ב בצורה נאותה, מה אתה חושב עליו מההיכרות שלך איתו?
אני רואה בחור צעיר עם מוטיבציה גבוהה שרוצה להיות השחקן הכי טוב שהוא יכול להיות. בגיל צעיר כמו 18-19 אם יש לך את הגישה הנכונה לכוון אל עבר הגרסה הכי טובה של עצמך וזה נותן לך מוטיבציה להתאמן, לעבוד על הכושר שלך, יכולות הכדורסל ואז יש אנשים כמונו שכבר היו ב-NBA שיכולים ללמד אותו את ״המשחק״ ולעזור לו בסיטואציות כדי לעזור לו להיות מוכן - אני חושב שהשמיים הם הגבול עבורו. 

הלוואי והיה לי מישהו כזה כשהייתי גדל. כשהגעתי לליגה הייתי מאוד מופתע מהאינטנסיביות ומכמות המשחקים ששיחקנו. עכשיו כשאני מסתכל אחורה, אני משתף מהניסיון שלי ולעזור לו כי לפי איך שאני רואה את זה שם. אלה מקצוענים שהפכו את עצמם למושלמים. אלה אנשי עסקים רציניים שבאים לעשות את העבודה מדי יום כמו לברון ג׳יימס, ג׳יימס הארדן, סטף קרי. והם תחת המון לחץ. אולי זה הכי הרבה לחץ שיש בספורט כי אתה משחק כל כך הרבה משחקים. אתה משחק כמעט כל יום ויש לך את האנרגיה לפני המשחק כשאתה מתרגש, יש לחץ. 
נכון, כמובן.

אני חושב שאם הוא יעשה את זה ויתכונן עכשיו, יהיה לו יתרון מסוים על פני הילדים ששיחקו בקולג׳ים. הוא שיחק עם אמארה סטודמאייר פה בישראל, עומרי, טאריק בלאק, קווינסי ושחקנים שהיו בליגה, אז בתחילת הדרך אני חושב שזה יהיה טוב עבורו. 
בוודאי, אני חושב שרק לצפות בנו מהצד בדרך שבה אנו עובדים ואיך אנחנו מתנהלים כאנשי עסקים, זה יעזור לו להבין מה הוא צריך וכשהוא יגיע לשם הוא לא יהיה כזה מופתע. הוא אולי יהיה קצת מופתע מרמת האתלטיות שתהיה שם, אבל איך לנהל את עצמו, אני חושב שיהיה לו רעיון כללי מה הוא צריך לעשות. ואתה צודק רוב, שחקני הקולג׳ים חיים את חיי המכללות ולא משחקים מול מקצוענים אחרים. לדוגמא, כאן בישראל, דני משחק ביורוליג וגם בליגה המקומית מול שחקנים מקצוענים. הם אולי לא שחקני NBA, אבל אלה מקצוענים שקמים בבוקר לעבוד, מתאמנים ברמה מאוד גבוהה, מרוכזים ויצא לו לשחק נגד מקצוענים בגיל צעיר שזה מעולה עבורו. 



זה יהיה נהדר עבורו, אני זוכר משחק אחד בטורקיה שהוא הטביע על אחד השחקנים והיה לו 12 נקודות. וכתבתי לדני הודעה אחרי המשחק שיישאר צנוע. "היה לך משחק מצוין, אבל חייב להישאר צנוע". ואני חושב שצניעות זאת תכונה מדהימה בבני אדם שאם נשארים צנועים בסוף דברים יפלו לטובתך. אומרים שמשה היה הצנוע ביותר ולפי דעתי זה יפה כי ככה תמשיך להתכונן למשחקים בדרך הנכונה אתה לעולם לא תהיה עם האף יותר מדי למעלה במשחקים טובים וגם להפך כשלא יילך. אז השלווה תישאר. אני מקווה שהוא יישאר אותו דני שאנחנו מכירים אותו וימשיך לפתח איכויות נוספות את המשחק שלו וגם את עצמו כאדם והוא יהפוך לשחקן מצוין שם. 
ללא ספק, אני חושב שענווה זה המפתח. כפי שאמרת כמו משה, אם אתה תפתח דפוסי התנהגות בגיל צעיר. כמובן עם ההצלחה האגו שלך טיפה ייתפח וזאת הבנה מותרת שאתה טוב, אבל חשוב לשלוט באגו. להבין שאתה שחקן טוב, אך יש לך יעדים להשיג - זה ישאיר אותך עם הרגליים על הקרקע. ההבנה שאתה עוד לא במקום שאתה רוצה לכבוש אותו. ומוצאים מטרות לאורך הקריירה שגורמות לך להישאר צנוע. כשנבחרתי בדראפט מהתיכון, הפכתי לשחקן הראשון בהיסטוריה שזכה ברוקי השנה מהתיכונים. האגו שלי יכול היה להיות בשמיים, לחשוב שאני הכי טוב אי פעם. "תראו אותי, תראו אותי". הייתי יכול להיות הבחור הזה, אבל הצבתי לעצמי מטרה שאני רוצה להיות אולסטאר, אלוף, אחד שנכנס להיכל התהילה. אז כל המטרות הקטנות משאירות אותך צנוע כדי שתקום בבוקר למחרת עם מטרה לעבוד קשה יותר. 

אני אוהב את זה, זה שיעור שכל אחד יכול ללמוד ממנו וזה יכול להשתייך לכל מקצוע לא רק כדורסל. אבל זה משהו שאני יכול להתחבר אליו וגם מי שמאזין יכול להתחבר לזה בצורה שונה. אני מעריך מאוד שנתת מהזמן שלך. אני זוכר אותנו נושאים עיניים אליך ולארח אותך כאן בשביל שתדבר לנוער. על חייך האישיים בתור אחד שהגיע לרמות הכי גבוהות בעולם הכדורסל, זה משאיר אותנו מדורבנים. שוב, תודה רבה. 
בטח, מתי שתרצה.

עד כאן הפודקאסט השבועי שלנו, היינו עם אמארה סטודמאייר והייתה פשוט חוויה לדבר וללמוד ממנו על ההיסטוריה והנסיון שלו, דברים שחווה בליגה, על ההזדמנות שיש לו היום לשחק כדורסל ולתת השראה לדור הבא. תודה רבה, נתראה.



מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי אינטסגרם
לוגו מכביסט

מועדון האוהדים של מכבי תל אביב

רק מכביסטים זוכים להטבות מיוחדות, מבצעים, הנחות, מפגשים ואירועים לרשומים בלבד

הצטרפו עכשיו!
סמית
הטבות מכביסט
הצטרפו למועדון מכביסט
זכר
נקבה

תאריך לידה:
על ידי הרישום הנני מצהיר כי אני מעל גיל 18, מאשר את התקנון וקבלת תוכן פרסומי ועדכונים ממועדון הכדורסל מכבי תל אביב
×