ENG
מכביסט
הצהרת נגישות
דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4)
0
1
4
12
23
90
91
92
99
יאניס
ואסיליס
טים
נועם
.jpg)
אבל בואו נלך כמה צעדים אחורה. בקיץ 1980, לפני שהחלה העונה, לא נראה היה שזה הכיוון שאליו הולכת הקבוצה הצהובה. אחרי ההפסד לריאל מדריד בגמר בברלין בעונה הקודמת, רלף קליין עזב והוחלף במאמן אלמוני בשם רודי ד'אמיקו, טל ברודי הודיע על פרישה, והייתה תחושה שמשהו הולך להשתנות. אלא שבהובלת ד'אמיקו האמריקאי, מכבי פצחה בעונת שיא.
למכבי, הרי, הייתה עדיין סוללה של שחקנים מהשורה הראשונה באירופה. מיקי ברקוביץ', ארל וויליאמס, אולסי פרי, מוטי ארואסטי, לו סילבר וג'ים בוטרייט הובילו את המכבים שלב אחר שלב. בבית המוקדם, שאליו הוגרלה לצד פנאתינייקוס, טור הצרפתית וקריסטל פאלאס הבריטית, ניצחו הצהובים בארבעה מששת משחקיהם. בבית הגמר, לצד סינודינה בולוניה, ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, דן בוש ובוסנה סראייבו, המכבים דאגו להמשיך רצף של שלוש שנים ללא הפסד ביתי. כך קרה, שעם ניצחון 100:107 על בוסנה בהיכל, ד'אמיקו והשחקנים הבטיחו את המקום השני בבית ואת הכרטיס לצרפת. היריבה: בולוניה. שוב יריבה מאיטליה במעמד המכריע.
המשחקים נגד הבולונזים בבית הגמר היו צמודים ומתוחים. בסיבוב הראשון בארץ המגף, מכבי כבר הוליכה 44:53 אחרי ריצה מדהימה של 0:15, אבל אפשרה למשחק לחמוק לה מבין האצבעות והפסידה 74:73. כעבור חודשיים בתל אביב, הצהובים כבר ברחו ליתרון של 19 נקודות במחצית הראשונה, אלא ששוב האיטלקים נגסו בפער עם ריצת 0:10 – ונראה היה שהתסריט חוזר על עצמו. אלא שהפעם, עם דחיפה של 10,000 אוהדים ביציעים, לו סילבר (28 נקודות) וארל וויליאמס (24 נקודות ו-12 ריבאונדים) סידרו 88:92 מכביסטי.
אפשר להבין, אם כן, מדוע היו למכבים חששות כשהגיעו לצפון-מזרח צרפת. והחששות גברו עוד יותר כשהתברר היכן יתקיים הגמר. גמר אליפות אירופה ב-1981 לא נערך באולם כדורסל מפואר וחדיש. למעשה, הוא לא נערך באולם כדורסל בכלל. הוא נערך במתחם כנסים ותערוכות, שבו הוקם מבנה ארעי עם מגרש כדורסל במרכזו. היציע של אוהדי מכבי הוצב במרחק 20 מטרים מהמגרש, ובמועדון התלוננו על כך שהיציע האיטלקי צמוד למגרש, מה שמקנה ליריבה יתרון באווירה.
אם לא די בכך, רצפת המגרש לא הורכבה מפרקט, אלא מגומי – חומר שהקשה על השחקנים. מכבי הגיעה לשטרסבורג אחרי יותר משבועיים בלי משחק רשמי, כי הליגה כבר הסתיימה, ואחרי האימונים הראשונים על הגומי הירקרק בצרפת שחקנים רבים התלוננו על עייפות וכאבי שרירים. מזל שד'אמיקו הספיק לארגן משחק אימון בבלגיה נגד אנדרלכט שלושה ימים לפני הגמר.
אבל איכשהו הכל הסתדר. ראשית, היריבה מבולוניה הגיעה בלי הכוכב האמריקאי שלה, ג'ים מקמילן, שנפצע במניסקוס ועבר ניתוח שגרם לו להיעדר. בלי הביג-מן, שזכה באליפות ה-NBA עם הלייקרס עשור קודם לכן, השתפרו סיכויי מכבי פלאים.
שנית, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים. אחרי שנמכרו כל הכרטיסים שהוקצו לאוהדים הישראלים, נותרו עדיין אלפי צהובים שהיו אמורים להישאר בחוץ. אבל בתחבולות, רבים מהם הצליחו בכל זאת להשיג כרטיסים, וכך קרה שהאולם המאולתר בשטרסבורג הפך למאוד ביתי עבור מכבי, והזכיר את ההיכל ביד אליהו. עד כדי כך האוהדים היו בטירוף ששעה לפני המשחק פרצו המוני ישראלים למגרש והמשטרה המקומית הדפה אותם לשוליים בכח כדי לאפשר את קיום המשחק.
ולגבי הגומי שהחליף את הפרקט? מכבי הגיעה לשטרסבורג יותר מ-24 שעות לפני סינודינה, וכך התאפשר לה להתאמן על המשטח יוצא הדופן יותר ממנה, ולהתרגל אליו. הפרט הזה אולי נתן את היתרון הקטן שמכבי הייתה זקוקה לו ברגעי ההכרעה.
אבל עדיין, את המשחק צריך לנצח, בדרך כזו או אחרת. הגמר, כמנהגם של גמרים, לא התעלה לכדורסל מדהים במיוחד. היתרון החליף ידיים תכופות, והפערים היו קטנים. בולוניה הייתה זו שירדה להפסקה ביתרון, אבל קטן – 37:39 – אחרי שכבר לברוח והובילו בתשע נקודות. במחצית השניה שלף ד'אמיקו קלף מהשרוול: הגנה איזורית 1-3-1. בעזרתה ובהובלת מיקי וארל, מכבי הפכה את התוצאה.
זוכרים את שני המשחקים הקודמים באותה עונה נגד סינודינה? אחרי שכבר השתלטה על המשחק, מכבי שוב נעלמה ואפשרה ליריבה לעלות ל-55:61. אם לא די בכך, הצהובים איבדו את סילבר ופרי שיצאו בחמש עבירות, והקהל המכביסטי באולם ובבית התחיל למרוט שערות. הכל התנקז לדקות האחרונות ומורטות העצבים.
ביתרון נקודה, 40 שניות לסיום, שוקי שוורץ סחט עבירה במאבק על כדור חוזר. אבל במקום ששוורץ יילך לזרוק מהעונשין, ארואסטי ניגש אליו ולחש לו משהו באוזן. שוורץ התכופף לרגל, כאילו פצוע, ובינתיים מיקי עשה את דרכו אל הקו. השופטים לא הבחינו וברקוביץ' אכן זרק פעמיים – וקלע. המוח היהודי ממציא פטנטים, כבר אמרנו? מכבי עלתה ל-75:78, אך פרנצ'סקו קנטאמסי צימק בצד השני. אתם כבר מבינים מה הראה לוח התוצאות... 77:78 למכבי, חצי דקה לסוף. יש מי שנשם לרווחה כבר שם.
אבל זה לא היה הסוף. ברקוביץ' ביצע צעדים והכדור חזר לבולוניה, שהייתה יכולה להפוך את התוצאה. הכדור הלך לכוכב האיטלקי, מרקו בונאמיקו, שניסה לחדור על קו הבסיס, אך נתקל בג'ימבו, שנפל לקרקע וסחט עבירת תוקף. מכבי קיבלה את הכדור מהצד בחצי המגרש שלה עם 9 שניות על השעון. כל מה שהיא הייתה צריכה זה להכניס את הכדור בלי לאבד אותו, וזה כנראה היה מספיק.
אבל ד'אמיקו לא הסתפק בכך. הוא שלף עוד קלף מהשרוול: תרגיל הוצאת כדור שהוא תירגל עם השחקנים כל העונה, אבל לא זכה להשתמש בו במשחק. "אמרתי לשחקנים, 'בואו נעשה את זה, זה הרגע'", הוא שחזר בדיעבד. מיקי ברח לשומר שלו במורד המגרש, מוטי מצא אותו במסירת קוורטרבק, וכל מה שנשאר למספר 9 בצהוב-כחול הוא להניח את הכדור בקרש-סל. 77:80 למכבי, שאפשרה לאיטלקים לקלוע סל בשניה האחרונה שלא שינה דבר. מכבי אלופת אירופה בפעם השניה בארבע שנים!
הרגעים הבאים היו משהו שאפשר לתאר רק במילה אנדרלמוסיה. אלפי האוהדים הישראלים שטפו את המגרש, משולהבים ונרגשים, והרימו את האלילים שלהם לשמיים. השוטרים הצרפתים לא היו ערוכים לתרחיש הזה ונעלמו בנחיל הצהוב. המארגנים האירופאים ויתרו על רעיון טקס הנפת הגביע המסורתי. רובר בוסנל, אחד מראשי פיב"א, ראה לנגד עיניו את שמוליק זיסמן, דחף לו את התואר לידיים, ונס על נפשו. אבל מי צריך טקס הנפה? העיקר שהגביע חזר במטוס לתל אביב.
