תפריט
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות
כפתור ימני - כרטיסים כפתור אמצעי - ניהול מנוי כפתור אמצעי - חנות

ומי שלא כותב אדום / יוני לב-ארי

טור האוהדים שלנו מארח את יוני לב-ארי, שכותב שהוא חלם לגור בחו"ל אבל משהו לא נתן לו. ולמשהו הזה קוראים ימי חמישי בהיכל

07/05/2007
ראשי · חדשות · ומי שלא כותב אדום / יוני לב-ארי
ומי שלא כותב אדום / יוני לב-ארי


תמיד חלמתי לגור בחו"ל. בהתחלה זה היה ניו-יורק, כמו כולם לעבוד ב-MOVING, לרדת ל-SUBWAY פעם ביום, פעם בחודש לבלות במדיסון סקוור גארדן, ולחיות. אחר-כך זה היה בכיוון של ניו-זילנד. ככה זה אחרי שלושה חודשים שם. אי אפשר שלא להתאהב. זה היה חלום, ואלו היו אמורות להיות השנים, סביב גיל השלושים, אחרי הלימודים, לפני שמתחייבים לקריירה קבועה, לפני שמתבגרים יותר מדי.

לא היתה לי שום סיבה להישאר כאן. מלחמות, פיגועים, תמיד עצבים, וגם החום הזה. אני טיפוס של חורף, וכאן אין כזה. ואשתי, גם לה התאים לברוח קצת מהארץ.

אבל לא נסעתי. כולם שואלים למה, והרוב מקבלים תשובה דיפלומטית. חשש מגעגועים למשפחה לחברים, או סתם, לא התאים. האמת? אבל באמת האמת? רק סיבה אחת. ימי חמישי בהיכל.

לא יכול בלי זה. מחלה.

זה מתחיל כבר ברביעי בערב. לא לשכוח להתגלח לפני חצות, כי ברגע שנכנס יום חמישי אסור להתגלח או להסתפר. זה נמשך בהכנת הבגדים הקבועים למחר. מכנסיים בכחול, חולצה בצהוב, קפוצ'ון כחול וצעיף צהוב. אפילו גרביים ותחתונים קבועים.

ואז מגיע טקס הוצאת הכרטיסים מהמנוי. חתיכת טקס.

ובמהלך יום חמישי עצמו, כל רגע פנוי עולים בראש המאץ'-אפים שצפויים הערב; על מי ניקו ישמור, דריק יפתח הפעם בחמישייה או לא, באיזה מצב רוח וויל יגיע וכו'.

שמונה אפס אפס, מתחילה הצעדה להיכל מהחניה. מפלס ההתרגשות עולה, במיוחד לשמע הקריאות "מפצחים ומנצחים, שלוש בעשר!".

מגיעים ליגאל אלון, וכאן כבר הנחיל הצהוב מתחיל לקבל צורה. שמונה ועשרה, קצת טחינה על הפלאפל, ולתפוס ספסל בשדרה. אלו רגעים שבשום מקום בעולם אין להם תחליף. לא ההוט דוג ברחוב 34 במנהטן, ולא בירה בכניסה לקאמפ נואו.

עוד עשר דקות ואנחנו בפנים. מתחילים לספוג את האווירה מיציע 11 ו-6. "הגאווה, היחידה, מכבי תל-אביב הדת הצהובה".

עוברים קצת על החוברת, לומדים את היריב ופוגשים אנשים שכל ההיכרות שלי איתם היא מההיכל. נפגשים רק בחמישי בערב.

ואז מגיע המשפט שמסמן את התחלת הטירוף. "נא לפנות את המגרש". את הצמרמורת הזו אי אפשר להחליף בכלום. WE WILL ROCK YOU ברקע, ו...מספר שש, CAPTAIN NUMBER SIX...

לגלות סוד קטן? יש לי הקלטה של הצגת השחקנים משנת 2000, ומדי פעם אני שומע אותה באוטו. סוגר חלונות ומשחק אותה רפי גינת. גם כאן מדובר בצמרמורת קטלנית.

ואז מגיע ה"עווווווד לאאאאא", ומתחיל המשחק. אני מודה לאלוהים. 40 דקות של מלחמה. קפיצות, הרמת שתי ידיים בכל פעם ששחקן של מכבי עולה לשלוש, בוז בלי הפסקה בהתקפת היריבות, וניסיון להעיר את הקהל מסביבי (אני יושב בשער 10...). כל הטבעה מייצרת שיא אולימפי בקפיצה לגובה, וכל חסימה מייצרת את תנועת ה"וואו" עם הידיים מאחורי הראש.

מחצית. מנוחה, קצת ניתוחים, שירותים וחזרה לעניינים.

בדך כלל החבילה הזו כוללת התקפי לב בדקות האחרונות, ובתקווה גם ניצחון.

ההליכה לאוטו כוללת לרוב סיכומים, החלפת חוויות עם חברים שישבו ביציעים אחרים ומבט קדימה, לחמישי הבא. עם מי אני אדבר בדרך מהגארדן לאוטו? סטיב? ג'ו? מייק?

וכמובן, אין כמו להיות צרוד ביום שישי. ככה אני באמת מרגיש שנתתי הכל למכבי ("למכבי אתן הכל").

חשבתי לגור בחו"ל. ניו-יורק, ניו-זילנד. אפילו תאילנד.

אין לי בעיה לעזוב את הארץ.

יש לי בעיה לעזוב את ההיכל.

הבית הראשון שלי, והיחיד שמחזיק אותי בארץ.

יאללה מכבי!


לתגובות: nukibuli@yahoo.com



מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי פייסבוק מכבי אינטסגרם
לוגו מכביסט

מועדון האוהדים של מכבי תל אביב

רק מכביסטים זוכים להטבות מיוחדות, מבצעים, הנחות, מפגשים ואירועים לרשומים בלבד

הצטרפו עכשיו!
סמית
הטבות מכביסט
הצטרפו למועדון מכביסט
זכר
נקבה

תאריך לידה:
על ידי הרישום הנני מצהיר כי אני מעל גיל 18, מאשר את התקנון וקבלת תוכן פרסומי ועדכונים ממועדון הכדורסל מכבי תל אביב
×