צילום: שמואל רחמני
כשמדברים על מכבי תל אביב המיתולוגית, זו שתקעה יתד בזירה האירופאית, אי אפשר שלא להתייחס לצמד מיקי-מוטי. השניים היו ברגים מרכזיים בשתי הזכיות הראשונות של מכבי תל אביב בגביע אירופה לאלופות ב-1977 וב-1981, הבסיס המקומי לתחילת השושלת הראשונה של המכבים על המגרש הבין-לאומי.
כשמדברים על מכבי תל אביב המיתולוגית, זו שתקעה יתד בזירה האירופאית, אי אפשר שלא להתייחס לצמד מיקי-מוטי. השניים היו ברגים מרכזיים בשתי הזכיות הראשונות של מכבי תל אביב בגביע אירופה לאלופות ב-1977 וב-1981, הבסיס המקומי לתחילת השושלת הראשונה של המכבים על המגרש הבין-לאומי.
העונה אנחנו מציינים 40 שנה בדיוק לעונה המושלמת ההיא של 1980/1, שהסתיימה עם גביע בין-יבשתי, גביע המדינה, אליפות וכמובן אליפות אירופה. הזדמנות מצוינת לשוחח עם שחקן הנשמה, בעל הלב הצהוב מוטי ארואסטי, שרשם הישג אדיר של 15 אליפויות (יש שיטענו 16 ואפילו 17), 13 גביעי מדינה, 2 אליפויות אירופה וגביע בין-יבשתי אחד בשנותיו בקבוצת הבוגרים של מכבי, אליה הצטרף בגיל 15.
מספר 7 בצהוב, מאז ולתמיד, מתאר בשיחה את התחושות לאחר הזכיה בגביע אירופה ב-1981: "כל זכיה עומדת בפני עצמה. נכון שהזכיה הראשונה הייתה חוויה אחרת, עצם הראשוניות, אבל ההתלהבות של הפעם השניה הייתה לא פחות מהראשונה. לשמור על ההגמוניה ולעשות שוב מקום ראשון זה לא פשוט. לקחת גביע אירופה שני תוך 4 שנים זה מראה שורשיות של מכבי באירופה ביחס לשאר הקבוצות, המעצמות שהיו באותה תקופה. זה הביא אותך למצב שהגעת לגודל של ריאל מדריד, נהיית פיגורה בכדורסל האירופאי".

"היה לנו מאמן אמריקני, רודי ד'אמיקו, והייתה ייחודיות שהקבוצה הזו שיחקה לאורך שנים יחד, מגובשת. היו גם כאלה ששיחקו יחד גם אחרי הגביע השני, וזה חשוב מאוד", מסביר ארואסטי. "היינו בעצם ב-5 גמרים ולקחנו שניים. אני חושב שהשמחה היא לגמרי זהה ואפילו בפעם השניה אתה כבר יודע ומבין את גודל המעמד, אחרי שבפעם הראשונה אולי לא הבנו מה זה גביע אירופה".
"רודי ד'אמיקו אדם מאוד מיוחד", מעיד ארואסטי על המאמן, שיחד עם עוזרו צביקה שרף הוביל את מכבי לעונה מושלמת של ארבעה תארים. "הוא אדם מיוחד ומאמן מאוד מיוחד. צנוע מאוד, בגובה העיניים. הוא ידע מאוד איך לגבש את הקבוצה ואת מרבית המשחקים גם בארץ ניצחנו על נקודה-שתיים. ניצחנו את רוב המשחקים, אבל לא בהפרשים גדולים. זאת אומרת, עבדנו על כל ניצחון קשה מאוד באותה עונה, אבל ניצחנו. גם את גביע אירופה לקחנו בשניות האחרונות. אני חושב שזה מעיד על האופי שהייתה לקבוצה שלנו".
ספר לנו סיפור שלא כולם יודעים על ד'אמיקו, שהיה במכבי עונה אחת בלבד?
"שמלוק ז"ל היה קורא לו בעברית ד'אמיקו-מזליקו, כי היה לו כל הזמן מזל לנצח בנקודה או שתיים. לפני המשחק הוא היה אומר לו: 'יאללה, נצח עוד אחד אחרון באיזה מזליקו כזה'. וכך היה. בפן האישי הוא מאוד אהב אותי, החזיק ממני והלך איתי. לא היה מצב שלא הייתי בחמישיה, לא היה מצב שלא שיחקתי 30 דקות".

מה אתה זוכר מאותו ערב קסום בשטרסבורג?

מה אתה זוכר מאותו ערב קסום בשטרסבורג?
"שמע, היה משחק מתוח מאוד, צמוד מאוד וקשוח מאוד. איטליה הייתה אז מעצמת כדורסל גדולה עם מילאנו, קאנטו, וארזה, בולוניה... אבל מה שאני הכי זוכר מיום הגמר זה הסוף. זה היה אולם רב-תכליתי שבמקרה הזה אירח את הגמר והצרפתים כנראה לא כל כך הבינו את המנטליות שלנו. הם לא הביאו שוטרים או אבטחה והישראלים הקומבינטורים הצליחו להיכנס פנימה. היו אלפי ישראלים באולם. בשניה האחרונה שניצחנו במשחק כל הקהל פרץ פנימה ורק שמוליק זיסמן נשאר על הפרקט. לא היה מי שיקבל את הגביע, אז זיסמן קיבל את הגביע".
איפה היו כולם?
איפה היו כולם?
"אני ברחתי לחדר ההלבשה".
ומיקי?
ומיקי?
"מיקי כבר היה שם כשהגעתי. ממש כולם, בעצם. ג'ים בוטרייט, שהיה הקפטן והיה אמור להניף את הגביע, ברח והתחבא מתחת לטריבונה כי הוא פשוט פחד שירמסו אותו. היחיד שלא ברח משם היה זיסמן, שנשאר במגרש. פשוט זרקו אליו את הגביע והוא הניף אותו. זה היה פשוט מטורף ובעצם לא ראינו את ההנפה של הגביע בו זכינו. אני זוכר שהצרפתים לא האמינו מה נהיה שם. טירוף. הם כנראה חשבו שאנחנו איזה קבוצה אוסטרית או משהו כזה, שהקהל יישאר לשבת ולמחוא כפיים".

תאר לנו את המהלך האחרון, המסירה שלך למיקי שהלך לסל וגמר את המשחק.

תאר לנו את המהלך האחרון, המסירה שלך למיקי שהלך לסל וגמר את המשחק.
"ד'אמיקו וצביקה שרף, שהיה עוזר המאמן, לקחו פסק זמן. היה בעצם תרגיל שהיינו אמורים לעשות ולמעשה אם אתה מוביל את הכדור אחורה לחצי המגרש שלנו, אתה יכול לבזבז את הזמן ולנצח. אבל מיקי בא אליי בפסק הזמן, ואמר לי: 'מוטי, אני ארוץ מסביב לכולם. תן לי את המסירה בזמן, אני אלך, אגמור את המשחק וזהו'".
"לקחתי סיכון לא קטן פה", מודה ארואסטי במבט לאחור לאותה נקודה, אז לפני 40 שנה. "אם הייתי מפספס את המסירה, אז היה יכול להיות להם זמן לתקן ולנצח. בדיעבד רואים שהמסירה הייתה מצוינת, מיקי קלע והשאר זה היסטוריה".



"לקחתי סיכון לא קטן פה", מודה ארואסטי במבט לאחור לאותה נקודה, אז לפני 40 שנה. "אם הייתי מפספס את המסירה, אז היה יכול להיות להם זמן לתקן ולנצח. בדיעבד רואים שהמסירה הייתה מצוינת, מיקי קלע והשאר זה היסטוריה".


