"לקחנו ארבעה תארים, את כל התארים האפשריים באותה עונה", נזכר בלאט, והסביר איך זה קרה: "עשינו את זה בגלל שהתחייבנו למצוינות, עבדנו ועברנו משברים ותקופות קשות. לא נתנו לעצמנו לרדת מהמסלול. היו לנו אנשים טובים מאוד בכל חלק של הקבוצה. האמנו בעצמנו והמשכנו לעבוד. לא נתנו לרעש ולמפריעים להוציא אותנו מהדרך שלנו".

המאמן צפה בסרטון של רגעי ההכרעה בגמר וסיפר: "אני רואה את זה ומרגיש צמרמורות בכל הגוף. שני המשחקים היו מאוד שונים. לא היינו פייבוריטים באף אחד מהם. המשחק הראשון נגד צסק"א היה כמו מלחמת רחוב; הגמר היה כמו אומנות מלחמה - שני משחקים שונים לגמרי באופיים. אבל השחקנים שלנו והצוות היו ממש גיבורים, במיוחד מכיוון שהגענו לשם עם אמונה מלאה שאנחנו יכולים לקחת את הפיינל פור הזה, מה שאף אחד לא האמין".
ביטון, שבעת ההיא היה מנהל התפעול של הקבוצה ומאז הפך למנהל הקבוצה, דיבר על החיבור המיוחד שהיה בחדר ההלבשה. "עד היום יש קבוצת ווטסאפ של השנה הזו, של כל השחקנים האלה", סיפר, "כל אחד הגיע ממקום אחר. כולם חברים מאוד טובים, גם מדי קיץ הם מבלים עם המשפחות. זה מה שהיה העניין הכי חשוב אצלנו – הם לא היו יחידים, היינו קבוצה אחת. כל השחקנים ביחד. העונה הזו לא הייתה קלה, היו בה לא מעט מהמורות, ואני יכול להגיד שהתלכיד של השחקנים ביחד עם דייויד זה מה שגרם לנו להאמין".

"לא היינו פייבוריטים כשנסענו, אבל האמנו שזה יכול להיות. אחרי הנס הראשון הגיע הנס השני", הוסיף ביטון, וחשף מקרה בהכנה לגמר שנתן יתרון למכבי: "בלילה לפני הגמר היה האימון המסכם, ועלינו אחרי ריאל מדריד למגרש להתאמן. ראינו אותם משחקים במרכז המגרש כדורגל. זה משהו שמאוד הרגיז את כולם, השחקנים דיברו על זה. לא רוצה להגיד שהם (ריאל) זלזלו, אבל הם היו מאוד רגועים. אותנו זה מאוד הטריף, דיברנו על זה באימון ובחדר ההלבשה, וזה גרם לנו להתפוצץ בגמר".