ENG
מכביסט
נגישות
דלג לתוכן העמוד(מקש קיצור 1)
דלג לתפריט תחתון(מקש קיצור 2)
דלג לצור קשר(מקש קיצור 3)
דלג לנגישות באתר (מקש קיצור 4)
1
3
8
9
10
11
12
13
14
15
18
19
20
31
32
45
55
עודד
נועם
גיא
עדי
עמית
ברצלונה
הפועל תל אביב
התמונות באדיבות המשפחה
בבוקר של שבת השחורה, ב-7 באוקטובר, רס"ן אריאל בן משה היה - כמו חיילים רבים אחרים - באפטר. את החופשה מהפעילות הצבאית הוא ניצל כדי לבלות עם אשתו בקמפינג ברמת הגולן. אבל קצת אחרי 6:30 בבוקר, כשהציפורים עדיין לא חיממו את הגרונות וטל הלילה לא חשב להתייבש, הוא כבר היה בדרך לנגב המערבי.
אחרי שעלה על מדים וחבר לכוח שהדף את מחבלי חמאס, בן משה - לוחם מצטיין בסיירת מטכ"ל שבא ממשפחה צבאית וציונית - נפל בקרב על קיבוץ רעים. בשיחה עם אחיו, קורן בן משה, מתגלה בחור צעיר, מלח הארץ, שלצד הקריירה הצבאית תיחזק אהבה גדולה - אהבה למכבי תל אביב.
אריאל הוא האח השני מתוך שישה בנים לבית משפחת בן משה ממעלות. לירון (29), האח הגדול, זכה בחידון התנ"ך העולמי. אריאל היה צעיר ממנו בשנה, ואחריו נולד קורן (26), שהיה קצין בנח"ל. הבן הרביעי, שביט (23) הוא קצין בצנחנים שלחם גם הוא באותו יום ארור - ונפצע. ניתאי בן ה-22 גר כיום בארצות הברית, בעוד שבן הזקונים. אדר, רק בן 15. ניחשתם נכון - הוא לומד בפנימיה צבאית.
החיבור של המשפחה לצה"ל הוא עמוק. דודם של השישיה, אמיר בן משה, נפל במלחמת יום כיפור. בן דוד אחר, אשד בן משה, נפל ב-1996 ברצועת הביטחון. "אז מה הביא את אריאל להיות קצין?", מספר קורן, "זה משהו שמאוד מונחל בבית מאז ומעולם. הוא התחיל בצנחנים, היה מפקד סיירת בצנחים והגיע לסיירת מטכ"ל".
בנוסף לרוח הלחימה של אריאל ואחיו, בבית משפחת בן משה מנשבת גם הרוח המכביסטית. "שנינו מכביסטים מגיל 0", מציין קורן, "בימי חמישי היורוליג זה קודש קודשים. לא מדברים איתנו. גם כשהייתי בצבא, הייתי נועל את הדלת ואף אחד לא מדבר איתי, לא חברה ולא משפחה. ככה גם אריאל. מגיל 8 בערך אני זוכר את אריאל עם פוסטר של אבי נמני תלוי מעל המיטה. החדר שלו היה צבוע בצהוב-כחול. זה היה מאוד מובהק מגיל קטן. ואני, כמו אח קטן שמעריץ את אחיו הגדול, הוא אמר לי את מי לאהוד ואהדתי בהתאם. ככה זה הונחל אצלנו".
למרות המחויבות לצה"ל, אריאל לא ויתר על המנוי להיכל. "הוא היה עושה מנוי של מכבי במשך שנים למרות שהוא בצבא ולא היה יכול להגיע כמעט אף פעם", אומר קורן, "ואני כל פעם הייתי חוגג על הכרטיסים שלו ולוקח אותם".
וזה למעשה הרקע לשיחה האחרונה בין קורן לאריאל. "הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה ביום חמישי לפני שהוא נהרג - היה משחק של מכבי נגד פרטיזן, פתיחת עונה", משחזר האח, "הוא הביא לי את הכרטיס שלו והלכתי במקומו. השיח האחרון שלנו היה על מכבי נגד פרטיזן, על זה שאני הולך במקומו. זו הייתה האהבה הראשונה שלו. בעיקר כדורסל, אבל גם כדורגל, כדוריד, כדורעף - כל ענף ספורט שהוא. הוא מעולם לא הסכים לשלוח לבבות בווסטאפ בצבע אדום, רק בצהוב-כחול. זה תפס נופך מאוד מרכזי בחיים שלו".
כשמכבי חזרה לשחק לראשונה מאז אירועי ה-7 באוקטובר, במשחק חוץ נגד ולנסיה, שחקני מכבי כתבו על הנעליים שמות של אוהדי מכבי שנפלו או נרצחו בידי מחבלי חמאס. הקפטן ג'ון דיברתולומיאו בחר לציין את שמו של אריאל בן משה. "זה מאוד נגע בנו", אומר קורן, "למיטב הבנתי אשתו של ג'ון מכירה את אריאל, הם היו ביחד בבית ספר בחיפה. זה מאוד ריגש אותנו. אריאל ספציפית מאוד אהב את ג'ונדי, שהוא מכביסט שלא צריך להוסיף עליו הרבה מילים. ג'ונדי גם דאג שהנעליים יגיעו אלינו והן נמצאות אצל אחי הקטן שגם הוא מכביסט. זו מחווה שמאוד ריגשה אותנו".
אז אריאל לעולם לא יישכח, בוודאי שלא בקרב אוהדי מכבי. איך קורן ירצה שיזכרו את אחיו? "שליחות. אריאל היה בראש ובראשונה ציוני, שלא התבייש לדבר על ערכים ושליחות בעולם מאוד ציני שבו זה נהיה מביך לדבר במילים המפוצצות האלה. היה לו סט ערכים שהוביל אותו באופן מאוד ברור והוא פעל תמיד על פיהם - על פי טובת האחר, על איפה האחר צריך אותו ולא מה הוא צריך. הייתה לו אהבה מאוד גדולה לספורט. ימי חמישי בהיכל זה היה צמרמורת. הייתי רוצה שיזכרו ממנו רק טוב, את החיוך שלו, את השליחות שלמענה הוא נפל".
בבוקר של שבת השחורה, ב-7 באוקטובר, רס"ן אריאל בן משה היה - כמו חיילים רבים אחרים - באפטר. את החופשה מהפעילות הצבאית הוא ניצל כדי לבלות עם אשתו בקמפינג ברמת הגולן. אבל קצת אחרי 6:30 בבוקר, כשהציפורים עדיין לא חיממו את הגרונות וטל הלילה לא חשב להתייבש, הוא כבר היה בדרך לנגב המערבי.
אחרי שעלה על מדים וחבר לכוח שהדף את מחבלי חמאס, בן משה - לוחם מצטיין בסיירת מטכ"ל שבא ממשפחה צבאית וציונית - נפל בקרב על קיבוץ רעים. בשיחה עם אחיו, קורן בן משה, מתגלה בחור צעיר, מלח הארץ, שלצד הקריירה הצבאית תיחזק אהבה גדולה - אהבה למכבי תל אביב.
אריאל הוא האח השני מתוך שישה בנים לבית משפחת בן משה ממעלות. לירון (29), האח הגדול, זכה בחידון התנ"ך העולמי. אריאל היה צעיר ממנו בשנה, ואחריו נולד קורן (26), שהיה קצין בנח"ל. הבן הרביעי, שביט (23) הוא קצין בצנחנים שלחם גם הוא באותו יום ארור - ונפצע. ניתאי בן ה-22 גר כיום בארצות הברית, בעוד שבן הזקונים. אדר, רק בן 15. ניחשתם נכון - הוא לומד בפנימיה צבאית.
החיבור של המשפחה לצה"ל הוא עמוק. דודם של השישיה, אמיר בן משה, נפל במלחמת יום כיפור. בן דוד אחר, אשד בן משה, נפל ב-1996 ברצועת הביטחון. "אז מה הביא את אריאל להיות קצין?", מספר קורן, "זה משהו שמאוד מונחל בבית מאז ומעולם. הוא התחיל בצנחנים, היה מפקד סיירת בצנחים והגיע לסיירת מטכ"ל".
בנוסף לרוח הלחימה של אריאל ואחיו, בבית משפחת בן משה מנשבת גם הרוח המכביסטית. "שנינו מכביסטים מגיל 0", מציין קורן, "בימי חמישי היורוליג זה קודש קודשים. לא מדברים איתנו. גם כשהייתי בצבא, הייתי נועל את הדלת ואף אחד לא מדבר איתי, לא חברה ולא משפחה. ככה גם אריאל. מגיל 8 בערך אני זוכר את אריאל עם פוסטר של אבי נמני תלוי מעל המיטה. החדר שלו היה צבוע בצהוב-כחול. זה היה מאוד מובהק מגיל קטן. ואני, כמו אח קטן שמעריץ את אחיו הגדול, הוא אמר לי את מי לאהוד ואהדתי בהתאם. ככה זה הונחל אצלנו".
למרות המחויבות לצה"ל, אריאל לא ויתר על המנוי להיכל. "הוא היה עושה מנוי של מכבי במשך שנים למרות שהוא בצבא ולא היה יכול להגיע כמעט אף פעם", אומר קורן, "ואני כל פעם הייתי חוגג על הכרטיסים שלו ולוקח אותם".
וזה למעשה הרקע לשיחה האחרונה בין קורן לאריאל. "הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה ביום חמישי לפני שהוא נהרג - היה משחק של מכבי נגד פרטיזן, פתיחת עונה", משחזר האח, "הוא הביא לי את הכרטיס שלו והלכתי במקומו. השיח האחרון שלנו היה על מכבי נגד פרטיזן, על זה שאני הולך במקומו. זו הייתה האהבה הראשונה שלו. בעיקר כדורסל, אבל גם כדורגל, כדוריד, כדורעף - כל ענף ספורט שהוא. הוא מעולם לא הסכים לשלוח לבבות בווסטאפ בצבע אדום, רק בצהוב-כחול. זה תפס נופך מאוד מרכזי בחיים שלו".
כשמכבי חזרה לשחק לראשונה מאז אירועי ה-7 באוקטובר, במשחק חוץ נגד ולנסיה, שחקני מכבי כתבו על הנעליים שמות של אוהדי מכבי שנפלו או נרצחו בידי מחבלי חמאס. הקפטן ג'ון דיברתולומיאו בחר לציין את שמו של אריאל בן משה. "זה מאוד נגע בנו", אומר קורן, "למיטב הבנתי אשתו של ג'ון מכירה את אריאל, הם היו ביחד בבית ספר בחיפה. זה מאוד ריגש אותנו. אריאל ספציפית מאוד אהב את ג'ונדי, שהוא מכביסט שלא צריך להוסיף עליו הרבה מילים. ג'ונדי גם דאג שהנעליים יגיעו אלינו והן נמצאות אצל אחי הקטן שגם הוא מכביסט. זו מחווה שמאוד ריגשה אותנו".
אז אריאל לעולם לא יישכח, בוודאי שלא בקרב אוהדי מכבי. איך קורן ירצה שיזכרו את אחיו? "שליחות. אריאל היה בראש ובראשונה ציוני, שלא התבייש לדבר על ערכים ושליחות בעולם מאוד ציני שבו זה נהיה מביך לדבר במילים המפוצצות האלה. היה לו סט ערכים שהוביל אותו באופן מאוד ברור והוא פעל תמיד על פיהם - על פי טובת האחר, על איפה האחר צריך אותו ולא מה הוא צריך. הייתה לו אהבה מאוד גדולה לספורט. ימי חמישי בהיכל זה היה צמרמורת. הייתי רוצה שיזכרו ממנו רק טוב, את החיוך שלו, את השליחות שלמענה הוא נפל".
